המשפט המודרני המתעצב בשנים האחרונות חווה לא פעם קשיים בבואו לפתור סוגיות סבוכות ורגישות בין זכויות האזרח לצורך להגן על יציבות המדינה והמשטר. זכויות רבות במשטר הדמוקרטי המודרני מציב בראש עמדותיו את הדאגה לפרט ולזכויותיו. הזכות להישפט, הזכות לחיות כפי צו מצפונו כבוד האדם וחירותו ועוד זכויות המוענקות לאזרח מעצם היותו אוטוריטה עצמאית בעלת משמעות ערכית ומשפטית. אלא שלא פעם היסוד הדמוקרטי של חירותו של האדם מתנגשת עם שלמות ביטחון המדינה ושלמות שלום הציבור. הדינמיקה הרגישה הזו איננה בעלת גבולות ברורים. חוסר הגבולות מצריך טיפול מיוחד בידי צוות מומחים והוגים מתחום המשפט והחברה שיגדירו כל העת בהתאם לצרכי הזמן מהם הגבולות בהם יש להעדיף את יסוד כבוד האדם וחירותו מול שלום הציבור או יציבות המשטר.

אחד מהסוגיות הנידונות הם שליטה על יציבות המשטר שימשיך לפעול באופן דמוקרטי מול השמירה של זכויות האדם. במילים אחרות האם ניתן לכפות עונשים ואיומים כבדים על כל אלו המנסים לערער על הדמוקרטיה ועל יציבותה.

מה מקור הדילמה?
נציג זאת כך. תוקף היכולת של האזרח לקבל את מלוא הזכות לחיים הוגנים וחיי חירות מלאים הם מעצם הדמוקרטיה. בשל כך נגיסה נגד משטר זו היא ראיה לבטל זכויות אלו.

במציאות הישראלית, סוגיה זו עולה לפרקים בכמה מישורים ונושאים חברתיים ופליליים. האחת בתחום החקירות הפליליות והשנייה בתחום חופש דתי ורגישות דתית.

בתחום החקירות הפליליות בישראל קמים לא פעם גורמים הקוראים לצמצם את היקף מתן הכוח לרשויות החוק בעת ביצוע חקירה נגד החשוד בפלילים. הסמכויות המואצלות מכוח החוק בישראל לחוקרי המשטרה מאפשרים שימוש באלימות מתונה ולעתים באלימות הפוגעת ביתר מידה על חירות האדן וכבודו. לא פעם אנו שומעים על עורך דין גירושין חיפה או עורך דין המתמחה בפלילים בסוגיה זו המטיל קובלנות רבות על ההתנהגות של חוקרי המשטרה כלפי מרשו. כמו כן מעצרים מנהליים רבים הנעשים בשנים האחרונות נוגסות בשאט נפש על זכות האדם למשפט הוגן אלא שצד זה עומדת הדילמה על שלמות הציבור. האם אכן יש להשתמש בכוח אלים ומעצרים מנהליים מסוגים שונים על מנת להציל ציבור שלם. הנטייה הגוברת כיום היא שלאור מקרים רבים, מתן חופש יתר לחשודים לפגיעה בשלום הציבור הייתה שגויה לא פעם. מתן חן וחסד למי שאינו ראוי לכך יכול לפגוע בציבור שלם ובחברה כולה רק בשביל להעניק לאזרח אחד את זכותו. דומה שהדינמיקה החוקתית בנושא זה מנותבת ללא כל ספק מכורח המקרים המתרחשים בשטח. ומקריאה נכונה של המציאות. בשל כך יש להעניק גמישות חוקתית בנושא זה מסיבה זו. אין על עורך דין דיני עבודה לאגן דיון זה אלא על הממשלה עצמה ונציגויות אקדמאיות משפטיות.

ומכאן אנו מגיעים לרגישות דתית מול עמידה על הרצון לתת לציבור חופש תנועה. מתי נוכל להעניק מתן אוטונומיה דתית או להישמע לרגשות דתיים ובכך למנוע חושף תנועה דיבור וכיוצא באלו לציבורים אחרים. ההתנגשות החברתית מכילה סתירה מיניה וביה בתוך השיח של מתן חופש דתית וכבוד האדם. סתירה זו יוצרת מחלוקות רבות סביב שולחן או ריהוט משרדי. אלא שעיקר הדילמה היא האם ניתן לפתור מחלוקות אלו בחקיקה משפטית או בשיח ציבורי. שאלה זו על היצטרכות החקיקה המשפטית לפתירת דילמות חברתיות היא שאלה שעוד ראויה לדיון. פרטים נוספים באתר משרד עו"ד אבריאל